מרגע הלידה, עובר התינוק תהליך של הזדקפות. תחילה הוא מרים את הראש ומנתק אותו מהמזרן, בהמשך הוא עולה על שש ומנתק עוד חלק עיקרי בגוף, כאשר הוא נתמך על ידיו ורגליו. שלב הישיבה, זהו למעשה הפעם הראשונה שכל פלג הגוף העליון מנותק לחלוטין מהמזרן ומוחזק במצב אנכי, כאשר פלג הגוף התחתון משמש כבסיס תמיכה. מצב זה מתרחש כמובן בהדרגה, תחילה ישען התינוק על ידיו בחצי ישיבה, בהמשך יוכל לנתק יד אחת מהמזרן, עד שיצליח לנתק את שתי ידיו ולהשאר במצב זקוף ויציב.

​

ישיבה איכותית היא למעשה ישיבה המשלבת יציבות יחד עם תנועתיות. כלומר, התינוק יושב בצורה זקופה, תוך שמירה על שיווי משקל, מבלי להתנדנד או ליפול, אך יחד עם זאת לא מקובע אלא חופשי בתנועת פלג הגוף העליון, מסוגל לשלוח ידיים לצעצוע ולשחק בחופשיות, לבצע רוטציה של הגו בלי לאבד שיווי משקל, וכמובן יוכל לצאת מהמנח חזרה לזחילה או לשכיבה על הבטן בכל עת.

​

ישנן מספר צורות של ישיבה 

​

ישיבה שלמה- כאשר שתי הרגליים שלוחות קדימה, לעיתים ישרות בפישוק ולעיתים כפופות. בסיס התמיכה די רחב ולכן הישיבה נחשבת יציבה, במיוחד כאשר הרגליים כפופות. כאשר הרגליים ישרות התמיכה היא בעיקר קדימה ויש צורך לשמור על שיווי משקל על מנת לא ליפול אחורה.

​

ישיבה צידית – רגל אחת כפופה מלפנים ורגל אחת כפופה לאחור. ישיבה עם בסיס תמיכה רחב אך לא סימטרי ולכן דורשת התמודדות ושמירה על שיווי המשקל, אך נוחה מאוד למעברים מזחילה לישיבה ויציאה חזרה לזחילה.

​

ישיבת W – בסיס תמיכה מאוד גדול. גו ממוקם במרכז בסיס התמיכה, אך התנועתיות מוגבלת, ומנח הרגליים פחות מומלץ להתפתחות תקינה של מפרק הירך. יחד עם זאת אם זו לא צורת הישיבה היחידה של התינוק, והוא משתמש גם בצורות ישיבה אחרות בכל פעם, אין צורך לתקן או לשנות לו את התנוחה. חשוב לשים לב שזו לא צורת הישיבה היחידה שהתינוק מציג.

​

ישיבה על הברכיים – גב כף הרגל והשוקיים מונחים על הרצפה והאגן ומשקל הגוף נשען עליהם ועל העקבים. זוהי לא ישיבת W, הברכיים צמודות ואין פישוק בין הרגליים, ןמפרקי הירך לא מסובבים החוצה. בסיס התמיכה לא רחב אך זוהי ישיבה נוחה המאפשרת תנועתיות של פלג הגוף העליון, נוחה לביצוע מעברים, ומחזקת את הרגליים לקראת מעבר לעמידה כאשר התינוק מתרומם על ברכיו ובעצם מנתק את האגן מהעקבים

​

שלב ההתיישבות, כלומר מעבר התינוק לישיבה באופן עצמאי, מתרחש בדר"כ בין 8-10 חודשים.

​

ישיבה איכותית, בכל צורה שהיא, תתקיים בדרך הטובה ביותר אם היא תתרחש באופן עצמאי על ידי תהליך של התיישבות, כלומר, לא פחות חשוב מהישיבה עצמה אלה המעברים של התינוק ממצב זחילה לישיבה ויציאה חזרה לזחילה.

​

אז אפשר להושיב את התינוק לפני שהוא מתיישב לבד או לא להושיב? זאת השאלה!

​

ואולי זאת השאלה שהכי מעסיקה אותנו האמהות, כי יש כל כך הרבה עצות וכל כך הרבה דעות אז מה נכון? ואיך נחליט למי להקשיב?

אני מאמינה, שכמו בכל נושא, אם יהיה לנו מספיק מידע, אם נדע מה היתרונות ומה החסרונות בצורה אמיתית ללא הפחדה לשום כיוון, נוכל להחליט בעצמנו מה הדבר הנכון עבור התינוק שלנו, וכמו כל דבר הכל תלוי במינון...

​

כפי שכתבתי, הישיבה הרצויה היא למעשה ישיבה יציבה שבה התינוק עם גו זקוף וחופשי בתנועה, כלומר יש יכולת רוטציה של הגו וחופשיות של הידיים והתינוק מסוגל להגיע לצעצועים הפזורים סביבו ולשחק איתם בחופשיות וללא חשש.

כדי לשבת יציב ללא תמיכה מערכת שיווי המשקל צריכה להיות מפותחת מספיק על מנת לייצב את התינוק, ארגון הגו וחגורת הכתפיים צריכים להיות מותאמים למנח הזקוף. היכולות האלו של ארגון הגוף ושמירה על שיווי המשקל, נבנות למעשה בשלבים המוקדמים של שכיבה על הבטן, הרמת הראש וזחילה, כאשר הן מבשילות, וככל שהתינוק שולט בגוף שלו, הוא יוכל להתיישב בעצמו בצורה יציבה וחופשית. הסדר של שלבי ההתפתחות אינו מקרי, כל שלב נבנה ומסתמך על היכולות שהושגו בשלב הקודם. כאשר אנו פורטים את היכולות הנדרשות בכל אבן דרך אנו רואים איך השלבים נבנים אחד על בסיס השני. כלומר, אם נאפשר לתינוק לשכב על הבטן ונעודד אותו לזחול, נעזור לו למעשה לשפר את היכולות שיאפשרו לו לשבת בצורה הרצויה.

​

אך מה לעשות אם התינוק שלנו הגיע לגיל שבו הוא כבר אמור להתיישב בעצמו אך עדיין לא עושה זאת לבד? האם להושיב אותו? האם הושבה מוקדמת לא תפגע לו בהתפתחות?

​

הושבה מוקדמת היא למעשה הושבה של תינוק שעדיין לא מתיישב בעצמו. אך כשאנו מתייחסים להושבה מוקדמת עלינו לשים לב לפרטים נוספים כמו גיל התינוק, מה התינוק כן עושה? האם הוא שוכב על הבטן? האם הוא זוחל? איך היציבות של החזקת הראש והגו כאשר אנו לוקחים אותו על הידיים? מתי הוא התחיל לבצע את השלבים הקודמים, כלומר האם היה עיכוב גם בשלבים המוקדמים?

​

כאשר אנו מושיבים את התינוק באופן יזום טרם הזמן והוא עדיין לא בשל לכך, אנחנו עדים לשתי תופעות נפוצות:

האחת - תינוק שיושב בגב כפוף מאוד וקשה לו להזדקף, החשש הוא שצורת ישיבה זו תתקבע אצל התינוק ואף תשפיע על היציבה שלו במנחים אחרים. התופעה השניה - היא תינוק מקובע ולא חופשי במנח.

 

כאשר מערכת השרירים והשלד עדיין לא מוכנים למנח הזקוף, השרירים המייצבים אינם חזקים ואינם מאורגנים די כדי לשאת את השלד ולכן התינוק צריך לגייס את השרירים הגדולים האחראיים על התנועה על מנת לייצב את עצמו, מצב שלא מאפשר לו תנועתיות. במקרה זה אנו רואים תינוק מבוהל שאינו מסוגל להגיע לצעצועים סביבו ולשחק בהם בחופשיות, אין רוטציה של הגו או תנועה של הגוף קדימה ואחורה, והשרירים מוחזקים חזק על מנת לשמור על שיווי משקל. מצב כזה מצריך מהתינוק אנרגיה רבה רק לשמירת המנח, ולא מאפשר לו להתפנות כדי לחקור את הסביבה שלו, קיים חשש תמידי לאבד שיווי משקל וליפול וכתוצאה מכך יכול לפגוע גם בהנאה שבתנועה וגם בביטחון העצמי של הילד.

מצד שני, אם התינוק שלנו מחזיק את עצמו בצורה יציבה כאשר הוא על הידיים, אבל עדיין לא מתיישב, במידה ונושיב אותו באופן יזום כנראה שלא נראה אף אחת מהאפשרויות הנ"ל והתינוק יהיה שמח ומאושר מהמנח המאפשר לו מבט גבוה ונוח יותר על הסביבה ומפנה לו את הידיים למשחק. יחד עם זאת, החשש מהושבה מוקדמת במקרה זה נובע מהאפשרות שהתינוק יוותר על שלב הזחילה ובמקרים כאלו ניתן לראות תינוקות שמסגלים לעצמם התקדמות בישיבה על הטוסיק. התקדמות כזאת היא לא מתגמלת ולא יעילה, מצריכה המון מאמץ מהתינוק, בדרך כלל אינה מאפשרת תנועה במרחב למרחקים ארוכים, וכן יש קושי לעבור מכשול שנמצא על הרצפה.

​

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

ניתן לעזור לתינוק לשפר ולשכלל את היכולות של שמירה על שיווי משקל וארגון והחזקת הגו גם על ידי כך שנאפשר לו תנועתיות, שיפור, שכלול ומיצוי השלבים המוקדמים, וכן על ידי פעולות יזומות שלנו.  אם התינוק כבר זוחל ניתן להוביל אותו לישיבה, לתמוך בו במנח, ולהוביל אותו חזרה אל הבטן או לעמידת שש, כך בעצם אנחנו גם מלמדים את התינוק להתישב בהמשך בעצמו.

נמשיך כמובן לאפשר לתינוק שלנו תנועתיות כל הזמן, לשכב על הבטן, להתהפך ולזחול, כי הרי אלה יאפשרו לו לשכלל את יכולות התנועה שיעזרו לו בהמשך בישיבה

​

ובסופו של דבר, כפי שכתבתי בהתחלה, הכל עניין של מינון! אם מאוד חשוב לנו שהתינוק ישב איתנו ליד שולחן האוכל, והוא כבר מחזיק את עצמו בצורה יציבה וחופשי במנח, ניתן להושיב ללא חשש בכיסא אוכל לזמן הארוחה, ובשאר הזמן לדאוג שהתינוק ימשיך להתנועע בחדר על הבטן ובזחילה.

אם התינוק שלנו כבר זוחל ומחזיק את עצמו בצורה יציבה, ניתן לתרגל איתו ישיבה לפרקי זמן קצרים, כאשר אנחנו לידו, תוך שאנו מפחיתים מפעם לפעם את התמיכה. ניתן לעשות זאת על הרצפה, על מזרן פעילות או על הספה, אבל מומלץ להיות ליד התינוק ולהקציב זמן לכך ולא להשאיר את התינוק כך וללכת על מנת לעשות את ההפרדה בין התרגול למשחק החופשי של התינוק.

​

ומילה אחרונה לסיום, ישנם תינוקות שמובילים את עצמם לישיבה מתוך כפיפה קדימה והפעלה של שרירי הבטן כאשר הם נמצאים בעגלה למשל או בטרמפולינה. אין צורך להלחץ מכך או לנסות למנוע מהילד לעשות זאת. נכון שזו פעולה שלא מקדמת את התינוק מבחינה התפתחותית אבל אם התינוק לא נמצא כל היום בעגלה, והוא גם מקבל זמן על הבטן ועל הרצפה, אין כל חשש.

​

​

​