הליכה נחשבת כאבן הדרך המסמנת את עליית עצמאותו של התינוק וכניסתו ההדרגתית לעולם הבוגר. הטווח התקין לתחילת הליכה מאוד גדול והוא נע בין גיל  שנה לשנה וחצי.

לפני שהתינוק משיג יכולת הליכה עצמאית ללא תמיכה הוא מתאמן על כך הרבה על ידי שיכלול המרכיבים השונים ואבני הדרך הקודמות כגון: קימה לעמידה עצמאית וירידה חזרה למשטח, שמירת שיווי משקל והעברות משקל

 

הליכה צידית בתמיכה 

התינוק מכין את עצמו להליכה כבר בשלב העמידה. בזמן עמידה בתמיכת רהיט הוא מתרגל העברת משקל הגוף מצד לצד. התינוק עומד ומניע את האגן ימינה ושמאלה, כאילו הוא רוקד.

התינוק לומד כיצד לשלוט במרכז הכובד שלו במצב בחדש. שליטה זו חיונית מאוד גם לשלבים הבאים – הליכה, ריצה, קפיצה ועוד.

בשלב הבא התינוק מעביר את משקל הגוף לצד אחד תוך ניתוק הרגל הנגדית משמשטח. בצורה זו תינוקות מתחילים ללכת הליכה צידית בתמיכת רהיט. ההליכה הצידית מתחילה בקווים ישרים אך עם שיפור המיומנות יכול התינוק גם לעקוף פינה למשל, בתוך הלול מצדה הפנימי של הפינה או מסביב לכסא מצדה החיצוני של הפינה.

אתגר קשה יותר בשלב זה הוא הליכה צידית ליד קיר למשל בגלל התמיכה הפחותה של פלג הגוף העליון.

 

שלב נוסף הוא הליכה צידית בין רהיטים, לדוגמא: מעבר בין הספה לשולחן. ההליכה הצידה בין רהיטים מתחילה אף היא בקווים ישרים ובהדרגה עוברת לזווית הדורשת מהתינוק לבצע תנועת סיבוב על רגל אחת (רגל ציר).

 

עם שיפור המיומנות ועליה בתחושת הביטחון, מתחיל התינוק לעבור בין רהיטים במרחקים גדלים והולכים עד למצב שהוא חייב ללכת ללא תמיכה בין הרהיטים.

 

הליכה קדימה בתמיכה 

תינוקות מתחילים ללכת קדימה בסיוע תמיכה חיצונית לפני שהם מוכנים להליכה קדימה ללא תמיכה. התינוק מתחיל לדחוף חפצים שונים בבית כמו כסאות, קופסאות ועוד. בגלל שהתינוק לא עוד הגיע ליכולת הנדרשת להליכה עצמאית הוא נעזר באביזר החיצוני לשיפור יציבותו ולהפחתת המאמץ הנדרש להליכה עצמאית. למעשה התינוק מגדיל את בסיס התמיכה שלו ובכך מעלה את יציבותו.

 

חפצים קלים ו/או עם גלגלים כמו עגלה למשל פחות מומלצים בשלב זה כיוון שהם קלים ומהירים ובמידה ותינוק שאינו יציב מספיק ייתמך בהם להליכה הוא עלול ליפול ולהחבל. תינוק יצליח במשימה זו רק לכשיבשיל שיווי משקלו, יציבותו ויכולת הבלימה בעת נפילה.

 

הליכה בתמיכת יד ההורה היא אמנם הנאה גדולה אך יכולה להיות גם בעייתית אם התינוק נתלה על ידי ההורה ובעצם לא שולט בהליכה. ניתן לתת לתינוק יד בגובה המרפק שלו ולא ממצב עילי כך שהתינוק רק ישען ויתמך ביד אבל ישתמש בגופו על מנת לנוע וישלוט בתנועה.

​

הליכה עצמאית 

ההליכה הראשונית נעשית בדרך כלל עם פישוק רחב, הרגליים ישרות ומסובבות החוצה כדי להגדיל את בסיס התמיכה, הידיים נמצאות למעלה ומאוגרפות, חגורת הכתפיים נוקשה מאוד כדי לייצב את פלג הגוף העליון ולאפשר לפלג הגוף התחתון לנוע. עמדת פתיחה זו מאפשרת לתינוק להשיג יציבות ולמנוע נפילה. (מירי רצון)

 

בהמשך כאשר השליטה על הגו משתפרת, הפישוק קטן, הרגליים פונות קדימה והידיים יורדות למטה משני צידי הגוף. התינוק הולך בצורה הרבה יותר בטוחה בשלב הזה אך עדיין אין תאום מלא בין שתי אונות המוח במצב בחדש ולכן התינוק הולך עם יד ורגל זהות מאותו צד.  עם התבססות ההליכה, שיפור האיזון בין תנועתיות ןיציבות, הבשלת המוח ויכולת עבודה מתואמת בין שני צידי המוח, תתפתח היכולת ללכת עם יד ורגל נגדיות. 

​

ומה עם נעליים?

כף הרגל מתחילה להתעצב כאשר התינוק מתחיל להעמד, ככל שנעשה בה שימוש ומופעל עליה משקל הגוף, אז גם מתחילות להיווצר הקשתות המאפשרות את נשיאת משקל הגוף. כף הרגל בנויה בצורה המאפשרת תנועתיות רבה ומתאימה את עצמה למשטח עליו עומד התינוק. על מנת לאפשר את התעצבות כף הרגל ואת התנועתיות הנחוצה מומלץ לא למהר לנעול נעליים לתינוק שרק התחיל ללכת, אלא לאפשר לו כמה שיותר הליכה בכפות רגליים חשופות, וכן לאפשר הליכה על משטחים שונים כמו חול, דשא, מזרונים ועוד. משטחים אלה מאתגרים את שיווי המשקל והתינוק צריך לייצב את עצמו על ידי הפעלה של כפות הרגליים. בנוסף, כאשר הולכים בכפות רגליים חשופות עובר הרבה מידע תחושתי דרך כפות הרגליים אשר לא עובר בעת נעילת נעליים, וכן תנועת הקרסול חופשית יותר.

​